משנה: פֵּרְשׂוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ וּמֵירֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת דָּמוֹ וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת לְהֵטִיב אֶת הַירוֹת לְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵיבָרִים וְאֶת הַחֲבִיתִּין וְאֶת הַיָּיִן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נכנס להקטיר את הקטרת. של שחר ולהטיב וכו'. ככל סדר התמיד שבכל יום:
על ידו. בשבילו לפי שאין קבלת הדם היום כשירה אלא בכ''ג והיה צריך למהר ולקבל הדם וזרקו:
ומירק. וגמר כהן אחר השחיטה:
הביאו לו את התמיד קרצו. מלשון קרץ מצפון בא בא כלו' ששחטו בהכשר שחיטה בלבד והיא ברוב שני סימנין:
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. מן הקיתון של זהב כדתנן בפרק דלקמן:
ונסתפג. נתקנח:
פשט. בגדי חול וירד וטבל וטבילה ראשונה זו לא היה צריך קידוש ידיו ורגליו לפי שקידוש לפשיטה וקידוש ללבישה לבגדי קדש היו וקידוש בתרא כשפושט בגדי קדש למלאות חשבון עשרה קדושין:
מתני' פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. ולמה של בוץ כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ. ולפי שהוא רגיל לשמש בשאר ימות השנה בבגדי זהב:
תַּנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זֹו 15a אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לֹו. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאָת נִדָּה צְרִיכִין טְבִילָה וְרִבִּי יוּדָה פּוֹטֵר׃ מַה חָלַק רִבִּי יוּדָה. עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. אוֹ מִשׁוּם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מַה נְפַק מִינָּהּ. רָאָה קֶרִי. אִין תֵּימַר. חָלוּק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. אִין תֵּימַר. אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מוֹעִיל הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁבְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לוֹ. [הָדָא אָֽמְרָה] לֹא חָלַק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ אֶלָּא מִשֵׁם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה הוּא מוֹעִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא דתני וכו'. כלומר דפשיט ליה מן הדא דתני בטבילת סרך דאיירינן כאן וקאמר ר' יהודה דהיינו טעמא לטבילה זו ואע''פ שאינו יודע בודאי מטומאה שמא יזכור מאיזה טומאה ישנה שעליו והשתא ה''ה נמי כל היכא דהטבילה היא אינה אלא משום סרך קסבר ר' יהודה דטובל א''כ אינו חולק ר' יהודה ג''כ שם על טבילת סרך אלא דהתם טעמיה משום מה הוא מועיל ובמקום דמועיל וכגוונא דאמרן שטומאת קרי קדמה אף לר' יהודה צריך טבילה:
דבר תורה הוא. לאו דוקא דבר תורה אלא כלומר מדינא פטור הוא מטבילה וכדפרישית:
אין תימר אפילו הוא טובל מה מועיל. אבל אם תאמר דטעמיה דר' יהודה היא משום שאפילו טובל הוא מה מועיל לו הטבילה מכיון דטומאת זיבה קדמה לו ואף מלהוציאו מטומאת קרי אינו מועיל לו א''כ הכא שטומאת קרי קדמה לזיבה מועיל לו לקרי שעכשיו מותר הוא בד''ת ומודה ר' יהודה בזה שהוא טובל:
גמ' תני אמר ר' יהודה וכו'. סיפא דהתוספתא היא בפ''ק שהובאה בהלכה דלעיל דר' יהודה ס''ל דכל עצמה של טבילה בנכנס לעזרה והוא בחזקת טהור ואפ''ה התקינו לו טבילה אינו אלא מפני טבילת סרך שחששו חכמים שמא לפעמים יש טומאה ישנה עליו והוא שכחה וכשהוא הולך לרחוץ ולטבול נזכר מהטומאת קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו שהרי טעון הערב שמש:
תמן תנינן. בסוף פ''ג דברכות זב שראה קרי אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ''ה צריך טבילה לדברי תורה משום תקנת עזרא וכן נדה שפלטה ש''ז וכן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה מפני התשמיש של קודם ורבי יהודה פוטר:
מה. ומיבעיא להש''ס מ''ט דר' יהודה:
חלק ר' יהודה על טבילת סרך. כלומר אם ר' יהודה חולק הוא על טבילה זו של זב שראה קרי שאינו אלא משום סרך וכלומר משום דבכה''ג אינו צריך לטבילה כלל דמכיון דטומאת זיבה החמורה עליו הוא ובאותה טומאה חמורה מותר הוא בדברי תורה דקי''ל הזבין והזבות מותרין בד''ת ותו לא אתי טומאה קלה דקרי וחיילא עליה ומדינא פטור הוא מטבילה זו:
או. דנימא דטעמא דר' יהודה משום אפילו הוא טובל מה מועיל לו עכשיו הטבילה לקרי שהרי טמא בזיבה הוא ומכיון שאינו מועיל לו לזיבה אף להוציאו מטומאת קרי אינו מועיל לו והלכך למה יטבול:
מה נפיק מינה. מה בינייהו להני טעמי אליבא דרבי יהודה:
ראה קרי. כלומר אם בתחלה ראה קרי ואח''כ ראה זיבה ונעשה זב איכא בינייהו:
אין תימר חלוק ר' יהודה על טבילת סרך. כלומר בכה''ג שיש עליו עוד טומאה חמורה ומותר הוא בד''ת כדאמרן חולק ר' יהודה וס''ל שאין מקום לטבילה זו:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה בֵן. [הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד.] קְרָצוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אמרה כן. דלשון קרצו כך הוא כדאת אמר קרץ וגו':
עד שישחוט בו וכו'. אקרצו דמתני' קאי:
הלכה: כָּתוּב בְּתָמְִיד בַבּוֹקֶר וְכָתוּב בָּעֵצִים בַבּוֹקֶר. יִקָדּוֹם דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בַבּוֹקֶר [אֶחָד]. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְדָמוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּֽעֲשֶׂ֣ה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. כָּתוּב בַבּוֹקֶר בְּתָמְִיד. וְכָתוּב בַּקְּטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר. יִקָדּוֹם דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בַבּוֹקֶר. מַה נָן קַייָמִין. אִם לָאֵיבָרִין. וַהֲלֹא כְּעֵצִים הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. אֲפִילוּ לְדָמוֹ. כָּתוּב בָּעֵצִים בַבּוֹקֶר בַבּוֹקֶר. וְכָתוּב בַּקְּטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מֵהֶן יִקָדּוֹם. מִי מַכְשִׁיר אֶת מִי. עֵצִים מַכְשִׁירִין אֶת הַקְּטוֹרֶת. אַף הֵם יְקַדְּמוּ אֶת הַקְּטוֹרֶת. אִיתָא חֲמִי. עֵצִים קוֹדְמִין אֶת הַדָּם וְהַדָּם קוֹדֵם לַקְּטוֹרֶת. וְתֵימַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא. עַל שֶׁלֹּא זָכִיתִי בוֹ מִן הַדִּין. שֶׁהָעֵצִים מַכְשִׁירִין אֶת הַקְּטוֹרֶת. וְאַצְרַכְתְּ הָדָא מַתְנִיתָא. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מִי מַכְשִׁיר אֶת הַקְּטוֹרֶת. גְּחָלִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַעֲלֶה עָשָׁן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר אלעזר. לא היא אלא מעלה עשן צריך שיתן בתוכה מלבד הסממני הקטרת והמעלה עשן הוא המכשיר להעלות עשן הקטרת:
הוון בעי מימר. מילתא באפי נפשה היא שהיו בני בית המדרש בעי למימר שמי מכשיר את הקטרת גחלים כלומר שאין לך מכשיר אחר אלא גחלים מעצי המערכה שניה של קטרת וכשנותן הקטרת ע''ג הגחלים שוב א''צ לדבר אחר כך היו סבורין בני בית המדרש:
אמר ר' הילא וכו'. כלומר דהא לא קשיא דאי לאו האי טעמא דהברייתא הוה אמינא מנא לך הא גופה דהעצים קודם לקטרת דהא בתרווייהו כתיב בבקר בבקר ואי משום שהעצים קודמין לדם ודם לקטרת אימא הואיל ובקטרת כתיב שני פעמים בבקר ובאינך חד יוקדם הקטרת לן ואי משום דכתיב תעשה גבי תמיד מהאי לא הוה ידעינן דלמוקדם לדם אתי למאי דס''ד דבבקר בבקר להקדים לקטרת קודם הכל קאתי ומעתה לא על שלא זכיתי בו מן הדין אחר אלא ע''י טעם זה שהעצים מכשירין את הקטרת היא דלמדנו שהעצים קודם לקטרת ולפיכך ואצרכת הדא מתניתא לומר כך:
איתא חמי וכו' ותימר הכין. בתמיה בא וראה הלא כבר למדנו שהעצים קודמין לדם התמיד והדם קודם לקטרת והשתא למה לך האי טעמא דהעצים מכשירין את הקטרת להקטיר עליהן תיפוק ליה דע''כ העצים קודם לקטרת מן הכתוב:
כתיב בעצים וכו' וכתיב בקטרת וכו' ואיני יודע איזה מהן יוקדם מי מכשיר את מי. אלא ממה שהעצים מכשירין את הקטרת אתה למד שאף הם יקדמו את הקטרת והכי שנויה הברייתא בת''כ:
מה אנן קיימין. כלומר לענין מאי בא הכתוב ללמדנו להקדים מערכת העצים לתמיד אם קודם לאברין של תמיד והלא בעצים הן נקטרין ופשיטא שמערכת העצים קדמה אלא כי אנן קיימין הכתוב שבא ללמדנו אפילו לדמו של תמיד יוקדם מערכת העצים:
מעתה נימא אפי' לדמו של תמיד יוקדם הקטרת ואנן תנינן קטרת של שחר קריבה בין דם לאברים. ומשני ר' הילא תעשה כתיב בתמיד הקדים בו מעשה וזהו זריקת דמו שיהא קודם לקטרת וכאן גרסי' מה שכתוב בספרי דפוס לעיל. כתיב בבקר בתמיד וכתיב בעצים בבקר בבקר. ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר וכדמפרש ואזיל:
משנה: קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָֽיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָֽיְתָה קְרֵיבָה בֵּין אֵיבָרִים לַנְּסָכִים. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אַיסְטְנֵיס מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמַטִּילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיסקא. קטרת של שחר וכו' כתיב בתמיד בבקר וכו'. נתחלפו השיטות בכאן בטעות דמוכח וכצ''ל כתיב בתמיד בבקר וכתיב בקטרת בבקר יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. כלומר בקטרת. כתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובתמיד לא כתיב אלא את הכבש אחד תעשה בבקר והלכך קטרת קודם לאברי התמיד:
ומטילין לתוך הצונן. ביה''כ לתוך חקק הבנין בבית הטבילה כדי שתפיג ותסיר צינתן:
מחמין לו חמין. מעיה''כ:
או איסטניס. מצונן:
קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. לאו דוקא דהא קתני להקטיר את הקטרת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האברים אלמא קטרת בין דם לנרות קריבה ולא בין דם לאברים אלא עכשיו לא בא התנא לומר סדר הקרבות זו אחר זו איך היו ולא רצה לומר אלא שלא היו זריקת דם והקרבת האברים רצופים זו אחר זו שהרי הקטורת מפסקת ביניהם וה''ה נמי שהטבת הנרות היתה ביניהם לאחר הקטורת קודם הקרבת האברים:
כָּתוּב קֶ֥רֶץ מִצָּפֹ֖ון בָּ֥א בָֽהּ׃ רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר 15b נְכוֹסָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. נְסוֹחָה. מָאן דְּאָמַר. נְכוֹסָה. מִן הָדָא. הֵבִיאוּ לֹו אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ. מָאן דְּאָמַר. נְסוֹחָה. מַגְלִייָנָא. מֵחוֹמֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם אָֽנִי׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מגליינא. כלומר נעקר ונגלה ממקומו וכמענה אליהוא מחומר קרצתי נבראתי ונגליתי א''נ נסוחה מגליינא מלשון נתוח וחתוך במגל הוא וכן קרץ מצפון החותך בא וזה ג''כ מענה אליהוא מחומר נקרצתי נחתכתי ובלשון המשנה מקרצות נושכות זו בזו ואין בין הני לישני אלא פי' המלה:
חד אמר נכוסה. מלשון שחיטה ואחרינא אמר נסוחה ומלשון נסוח ממקומו ונגלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source